ההנאות הזמניות שמרחיקות את האושר שלנו

מאמר זה הינו מתוך הספר סוד האושר של קהלת.

לרכישת הספר בהטבת השקה ייחודית לחצו כאן >>

 

הנאות גשמיות וסכלות הן הבל

אם כן, לאחר המסקנה באשר לחוכמה בסיום הפרק הקודם, בקבוצת פסוקים זו קהלת מדבר על כך שהוללות וסכלות "תחת השמש" הן הבל, קרי, לא מקדמות את האדם לעבר אושרו.

בין השאר, מכיוון שאותן הנאות ההוללות הן זמניות, חולפות במהרה ומותירות אחריהן תחושת ריקנות. לעניין זה חשוב להבחין בין הנאה לאושר. הנאה היא רגעית, אושר הוא נצחי. ארחיב על אודות הבחנה זו בפרק הסיום.

בנוסף, חשוב לשים לב לחזרתיות של המילה "לבי", אשר מחברת בין הפרק הזה לפרק הקודם בהקשר של המשך ההתנסות של קהלת בחיפוש אחר אושרו של האדם.

לסיום, כדי להדגיש את חוסר האיזון בהתנסות בתענוגות ובהוללות כאמור, קהלת עושה שימוש במילים "מהולל" ו"לאחז".

 

{א} אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב וְהִנֵּה גַם הוּא הָבֶל:

לאחר שהבין כי הקיצוניות של התמקדות רק בחוכמה "תחת השמש" אינה מיטיבה, פנה קהלת לקיצוניות של חיי הוללות "תחת השמש", ואמר לעצמו, אלך להתנסות בשמחה, אך הוא מגלה שגם זה הבל, קרי, ארעי ואינו מקדם לאושר.

המילה "אנסכה" במובן של להתנסות בשמחה. בנוסף, זו הפעם הראשונה שמאוזכרת בספר המילה "שמחה", והיות שהשמחה מהווה רכיב מרכזי במסעו של קהלת ומקבלת ביטוי בצורות שונות לאורך הספר, ארחיב עליה כאן במעט.

אתחיל את ההתייחסות לשמחה בדוגמה נוספת לרעיון של הפסוק, אשר במסגרתה אדם צורך סמים ממריצים וחש לרגעים מסוימים שמחה, אבל זו אינה שמחה מתוך האור מכיוון שהיא מותנית בצריכת הסם המזיק.

אדגיש כי על פניו יש כאן סתירה של ההתייחסות לשמחה כהבל אל מול האדרת השמחה במקומות אחרים בספר קהלת, ואולם הפתרון לסתירה זו הוא שבפסוק זה קהלת מתייחס לשמחה דואלית "תחת השמש", קרי, שמחה שמותנית בנסיבות החיים, ועל כן זוהי שמחה זמנית וארעית, בדומה לדוגמה שנתתי  על אדם שמח, ששמחתו תלויה בסמים שצרך.

אם כן, בפסוק זה קהלת אינו מתכוון לשמחת האור השוכנת מעבר לנסיבות החיים, קרי, מעבר לממד הגשמי הדואלי "תחת השמש", כפי שמאוזכר, לדוגמה, במסקנתו בפסוק כ"ו שבו נאמר, "כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה", או בפרק ד', פסוק י"ט, שבו נאמר: "כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ".

דוגמה נוספת לשמחה מתוך האור מצויה גם בספר דברים, פרק ט"ז, פסוקים י"ד-ט"ו, שבהם נאמר:

"יד וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ:  אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.  טו שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה:  כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ".

מתוך פסוקים אלו נובע הביטוי "ושמחת בחגך והיית אך שמח". הבה נרחיב עליו כאן מעט בהקשר של הפסוק הנוכחי.

ביטוי זה, כאמור, מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון: "ושמחת בחגך". במצב זה קל להיות בשמחה כי יום חג מהווה סיבה מוצדקת לכך. חג כאן גם בהקשר הרחב של משהו חיובי שקורה בחיינו, כמו חתונה או קידום בעבודה, ואז כאמור קל לנו לשמוח, כי זה קורה באופן טבעי.

אבל יש פה שמחה קצת יותר עמוקה, כי החלק השני של הביטוי אומר: "והיית אך שמח". בהקשר זה חשוב לשים לב כי המילה "אך" אינה אל"ף־חי"ת, במובן של אח, בן משפחה, אלא אל"ף־כ"ף, במובן של למרות, רוצה לומר, למרות כל מה שקורה לך בחיים, תהיה שמח.

כלומר יש כאן קריאה עבורנו לשמוח בתוך נסיבות החיים, יהיו אשר יהיו. זאת אומרת, לשמוח כל הזמן, גם כשקשה לנו, וגם כשאנו במשבר. וזה כבר יותר מאתגר, כי התרגלנו לשמוח רק כאשר קורה לנו משהו טוב, ומנגד, להיות עצובים רק כאשר קורה לנו משהו לא טוב. ופה יש רצון להתעלות מעבר לנסיבות החיים ולשמוח תמיד, וזו השמחה של אור האינסוף, אשר קיים גם הוא מעבר לנסיבות החיים ומעבר לממד הגשמי "תחת השמש".

אם כך, נשאלת השאלה, אם החיים כאלה שבריריים, הכול משתנה, הכול זמני, הכול סופי ואין משמעות לכלום, איך אפשר בכלל לשמוח? והתשובה היא דווקא במקום הזה. הכיצד? נוכל לעשות זאת אם נתחיל לשמוח מעצם זה שאנחנו קיימים, מעצם זה שאנחנו חווים את המציאות כפי שהיא, בתוך המקומות האלה, עם השתנות החיים, שבריריותם והאי־ודאות שלהם.

כלומר, שמחת האור נמצאת גם בתוך המקום שעל פניו האדם צריך להיות הכי לא שמח. קרי, השמחה הלא מותנית נמצאת בתוך חוסר השמחה שנראה לעין לכאורה.

אם כן, בניגוד לשמחה המאוזכרת בפסוק זה, אנחנו רוצים להיות בשמחת האור. לבוא ולהסתכל לחיים בלבן של העיניים ולשמוח מעצם זה שאנחנו קיימים. איך עושים את זה? הבה נעשה תרגיל קצר.

דמיינו לרגע משהו רע שקרה בחייכם. אתם מדמיינים את הדבר הזה, מפרשים אותו באופן שלילי, ובהתאמה מתעורר בכם רגש שלילי. כעת הרפו, ודמיינו משהו טוב שקרה לכם, שאותו אתם מפרשים באופן חיובי, ובהתאמה מתעורר בכם רגש חיובי. שימו לב, זה הכול משחק של התודעה והפרשנות שלה.

מדוע? כי התודעה מסווגת כל הזמן בין טוב לרע, בין שחור ללבן, ובין כן ללא. היא חייבת לעשות את זה כי התודעה התפתחה בשביל לשמור על ההישרדות שלנו. כלומר, התודעה היא דואלית וזה התפקיד שלה.

דוגמה יפה לכך היא משחק כדורגל שאליו מגיעים אוהדים של הקבוצה האדומה ואוהדים של הקבוצה הצהובה. אם הקבוצה הצהובה מנצחת, האוהדים של הקבוצה האדומה עצובים, והאוהדים של הקבוצה הצהובה שמחים. מה קרה פה? הרי זה אותו משחק, הקבוצה הצהובה ניצחה את הקבוצה האדומה. ובהקשר זה הביטוי "ושמחת בחגך והיית אך שמח" אומר לנו: "חבר'ה, אל תשמחו רק בגלל שהקבוצה שלכם ניצחה או אל תהיו עצובים רק בגלל שהקבוצה שלכם הפסידה, תשמחו מעצם זה שזכיתם לחוות את המשחק עם כל מה שהוא טומן בתוכו. כלומר, תיהנו מהמשחק עצמו".

השיעור הוא ליהנות מהחיים עצמם. מעצם זה שאתם נושמים, מעצם זה שאתם אוכלים, מעצם זה שיש לכם אינטראקציות עם אנשים, מעצם זה שאתם רואים סרט טוב, משחקים במשחק טוב, מתחתנים, עושים, מטיילים, תיהנו מכל הדברים האלה כי השמחה טמונה בכל רגע ורגע, ואתם רק צריכים להתחבר אליה.

איך מתחברים אליה? אמרנו קודם, אם אנחנו מתחברים אליה מהראש, זה תמיד יהיה דואלי, זה תמיד יהיה שמחה מול עצב. אבל אם אנו חווים את החיים מלב פתוח, אנו מקבלים את המציאות כפי שהיא, ואז השמחה כבר אינה דואלית. זו שמחה שמבטאת את שמחת האור, שהיא, כאמור, מעבר לנסיבות החיים.

במצב זה הלב אומר: "רגע, אני חלק מהמציאות הזאת, ואני רוצה ליהנות מעצם זה שאני חלק ממנה וזכאי לחוות אותה". כל השאר, כאמור, זה פרשנויות של התודעה.

אשתף בהקשר זה קטע מתוך אחד הספרים הקודמים שלי:

המסע החשוב ביותר הוא המסע מהראש אל הלב

הרבה אנשים ממקדים את מסע חייהם רק בהיבט המנטלי המקושר להיגיון, וכך הם מרוכזים רק בקידום במקום העבודה או בלהספיק כמה שיותר דברים בזמן נתון. ואולם המסע הרוחני מבקש מהם להרפות מעט מהיבט זה ולפנות בתוכם מרחב להיות בקשר עם הלב. יצירת מרחב זה מאפשרת להם להתמקד בהיבטים נוספים, הכוללים בין השאר את ההיבטים הרוחני, הרגשי והפיזי, ובכך לאזן את עצמם.

זכרו כי המסע האמיתי שלכם הוא להתמיר את מצב התודעה שלכם מתודעה של אגו, נפרדות, תחרותיות ומלחמת הישרדות למצב תודעה של אי־אגו, אחדות, שיתופיות והתרחבות. במצב חדש זה אתם מתחילים לחוות את המציאות דרך הלב במקום דרך הראש. דוגמה לאימוץ אותה השקפת אחדות היא לפתח רגישות עדינה לכך שכל מה שאתם חושבים, אומרים או עושים משפיע על כל מה שסביבכם.

כדי להתחיל להתרחש מהלב האחדותי, בחרו לשחרר מעט מהאגו וכך להרפות מהשקפת הנפרדות המקושרת אליו. במקום לאחוז בוודאות, בחרו לחוש בנוח עם מצבי אי־ודאות מכיוון שאתם יודעים כי כאשר אתם עם לב פתוח, כל דרך תקרב אתכם לאהבה; במקום לפעול בחוסר סבלנות, בחרו להיות סבלניים כלפי כל מה שקורה מכיוון שאתם יודעים שהכול יגיע בזמן הנכון ובמקום הנכון; ובמקום להיות בהתנגדות, בחרו להיות בקבלה מכיוון שכל מה שקורה הוא מדויק וחלק מהתוכנית האלוהית עבורכם.

מה שהייתי רוצה שתעשו כעת זה שתעצרו לרגע את הקריאה ותשאלו את עצמכם באילו סיטואציות אינכם שמחים בחייכם. האם במצבים שנכפו עליכם או במצבים שבהם אתם מרגישים תקועים? לאחר מכן עברו לשאול את עצמכם כיצד אתם יכולים לשנות את השקפתכם כלפי אותן סיטואציות מהשקפה צרה של האגו להשקפה רחבה של הלב, ובכך להתמיר אותן למקום של שמחה אמיתית.

אזכיר שוב כי על פי משולש, התמרה זו מבטאת תנועה מהפרשנות הדואלית של הראש אל ההתרחשות האחדותית של הלב. קרי, לראות כיצד אתם יכולים בכל מקום לממש את עצמכם, לבטא את עצמכם, לקבל החלטות מלב פתוח, ולא מהאגו ומחסימות העבר שלכם, ולשמוח מעצם זה שאתם קיימים.

לסיום, בפסוק זה נעשה שימוש בפעם הראשונה במילה "טוב", וכיוון שמדובר במילת מפתח בספר, אתייחס אליה בקצרה. המילה "טוב" על פי משולש, במובן של מיטיב ומאוזן, קרי, נמצא בהלימה לאור ולחוקיו.

אוסיף בהקשר זה כי כדאי לזכור כבר עכשיו את ההגדרה הזאת של "טוב", כיוון שהיא תלווה אותנו לאורך כל מסעו של קהלת, ובהקשר של פסוק זה, המילים "וראה בטוב", במובן של לנסות למצוא כיצד לפעול באופן מאוזן ומיטיב.

 

{ב} לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה:

כאן יש העצמה נוספת של הפסוק הקודם. "לשחוק אמרתי מהולל", במובן שהצחוק שייך לשוטים. ובהמשך קהלת שואל שאלה רטורית, "ולשמחה מה זה עשה", שהתשובה עליה היא שדרך זו אינה מביאה לשמחה אמיתית, שהיא שמחת האור.

אם נתחבר לדוגמה שניתנה בתחילת הפסוק הקודם, אז לאחר השפעת השימוש בסמים מגיע שלב ההתפכחות של חזרת האדם למציאות הכואבת, אשר מעצימה עוד יותר את סבלו.

אשתף כי לאורך השנים נתקלתי בהמון מקרים של מכורים לסמים, אשר תיארו את חייהם כמטוטלת כואבת, בין שיאים בסופי שבוע סביב צריכת הסמים לשקיעה בדיכאון עמוק בכל שאר ימות השבוע, כזו המלווה בהשתוקקות קיצונית לחזור לסם ובבטלנות קיצונית בחיי היומיום.

במסגרת שיטות הטיפול של משולש, פרמנו להם את הקשרים התודעתיים הכובלים שנוצרו בתוכם, ובכך גם שחררנו אותם מהתלות המסוכנת מאותו סם וגם עזרנו להם למצוא את השמחה האמיתית עמוק בתוכם.

לסיום, חשוב לזכור כי המילה "מהולל" נגזרת מהמילה "הוללות", ובדומה למילה זו בפסוק י"ז בפרק הקודם, במובן של חגיגה בצורה פרועה וקיצונית, אשר מעידה על מצב של חוסר איזון.

 

{ג} תַּרְתִּי בְלִבִּי לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת בְּשָׂרִי וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת עַד אֲשֶׁר אֶרְאֶה אֵי זֶה טוֹב לִבְנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמַיִם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶם:

תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות – קהלת משתף כי במהלך מסעו ניסה לשלב קצת מכל דבר, גם להשתכר, גם לנהוג בחוכמה וגם לאחוז בסכלות, כלומר, ניסה תמהילים שונים להזנת צורכי הגוף וצורכי הנפש.

המילה "לאחז" מקושרת לחסימת ההיאחזות של האגו, ועל כן מבטאת חוסר איזון.

עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם – זאת כדי לבחון מהו הפתרון המתאים ביותר עבור האדם, כדי לחיות באושר את שנות חייו שהיה זכאי להן מהאור ביום היוולדו.

המילים "תחת השמים" מחברות אותנו לפרק א', פסוק י"ג, שבו קהלת אמר שהמעשים תחת השמש הם עניין רע. וכאן הוא בעצם מנסה לראות איך בכל זאת האדם יכול לחיות את חייו באופן מיטיב תחת השמש.

 

מאמר זה הינו מתוך הספר סוד האושר של קהלת.

לרכישת הספר בהטבת השקה ייחודית לחצו כאן >>