תפריט
תפריט
תפריט
עמוס חגי
מאמר זה הינו מתוך הספר סוד האושר של קהלת.
לרכישת הספר בהטבת השקה ייחודית לחצו כאן >>
כאן קהלת מלמד על יצירת איזון באמצעות שוויון. מבחינה ביולוגית, לרבות עניין החיים והמוות, האדם אינו שונה במהותו מהבהמה. על כן, שוב, כל שנותר לו הוא לשמוח במעשיו במחזור חייו הייחודי והחד־פעמי, או שוב על פי משולש, לחיות מתוך האור.
כדאי לשים לב כי אם בפרק ב' קהלת השווה בין החכם לכסיל לעניין המוות, בקבוצת פסוקים זו הוא עובר להשוות בין האדם לבהמה לעניין המוות.
לסיום, מילות המפתח כאן הן "אדם" ו"בהמה", והן אלו אשר מתוות את המסר הכללי של קבוצת פסוקים זו.
{יח} אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבָרָם הָאֱלֹהִים וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם:
קהלת פותח מסר זה של שוויון כבסיס לאיזון, דרך שיתוף שהוא ראה לנכון שבני האדם צריכים לברר מול האור את מעמדם ביחס לשאר היצורים החיים, ואז להבין שהם אינם עליונים עליהם.
קהלת רומז כאן גם על מידת הגאווה של האדם והעריצות שלו כלפי בעלי חיים אחרים, שלכאורה נמצאים תחתיו, והשיעור כאן הוא להכחיד את אותן גאווה ועריצות של האדם מתודעתו ולהתחיל לראות גם את שאר בעלי החיים בעולם כשווי זכויות, ולאפשר גם להם להתקיים בכבוד ובשמחה ולהתפתח תודעתית לכיוון האור כמו שהוא זכה לכך.
בהקשר זה אוסיף כי לצערי, הבדלי מעמדות אלו קורים גם בין קבוצות שונות בתוך האנושות עצמה, עובדה המחזקת את מצב התודעה ההישרדותי שבו האנושות עדיין שקועה.
לסיכום, ועם הפנים לפסוק הבא, כולי תקווה שהפרשנות שנתתי לפסוק זה ולפסוק הבא על פי משולש, תאיין את מצוות הקרבת הקורבן, שבמסגרתה אנשים דתיים לכאורה שוגים שגיאה מרה ורואים בשחיטה של בעלי חיים את מימוש רצון האור.
בעלי חיים אלו הם ברואיו של האל בדיוק כמו בני האדם, ושגיאה זו, כאמור, נובעת מאי־הבנת המהות הבסיסית של האלוהות, אשר יצרה כל יצור חי עם הרצון הבסיסי לחוות עונג ולהימנע מכאב.
עוד בהקשר זה אזכיר את הדיבר השישי "לא תרצח", אשר בפשט שלו מדבר על איסור נטילת חייו של אדם אחר, ואולם על פי משולש, המשמעות העמוקה שלו רחבה הרבה יותר וכוללת אי־נטילת חיים של כל יצור חי.
אוסיף וארחיב בהקשר זה כי על פי משולש, רצח אינו רק נטילת חיים במובן הפיזי, אלא גם ברמות עדינות יותר בחיי האדם.
לדוגמה, אדם יכול לרצוח את נפשו של האחר. מדובר גם במקרים הכי בסיסיים בחיי היומיום, כמו מצב שבו אדם מנתק טלפון בפרצופו של אדם אחר, או מצב שבו אדם מדבר אל האחר וזה בתגובה מסתובב ומתעלם ממנו.
פעולה זו, שנראית על פניו משהו פשוט וחסר משמעות, נוטלת את הזכות הבסיסית של האדם לבטא את עצמו בעולם, ובכך גודעת את התרחשותו. נושא זה מקבל התייחסות רחבה במשולש כאמור.
{יט} כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל:
בפסוק זה קהלת ממשיך ומוכיח את טענתו מהפסוק הקודם, שגם האדם וגם הבהמה מתים בסוף, ועל כן האדם אינו מותר מן הבהמה.
ארחיב מעט בהקשר של שוויוניות זו מתוך משולש. גם האדם, כמו החיה, תלויים במזון, במים, בעשיית צרכים ובהיבטים ביולוגיים נוספים. מעבר לכך, על פי משולש, גם ברמה הנפשית הם דומים כיוון ששניהם רוצים לחוות עונג ולהימנע מכאב. האדם פשוט הצליח להשתחרר ממשחק ההישרדות, וזה יצר לו מרחב פנימי בין הגירוי לתגובה, מרחב שממנו התפתחה המודעות.
עוד בהקשר זה, על פי משולש, בכל סיטואציה מאתגרת על היצור החי בעל המודעות הגבוהה ביותר מוטלת אחריות גדולה יותר לפתרון אותה הסיטואציה. על אף זאת, ולצערי הרב, האדם שהוא לכאורה בעל המודעות הגבוהה יותר ביחס לשאר החיות, לא לוקח אחריות, פוגע בבעלי חיים אחרים ומזהם את העולם לסיפוק צורכי האגו שלו.
כלומר, בגלל התפתחות המודעות של האדם יש לו אחריות לשמירה על כדור הארץ ועל שאר היצורים החיים, אבל לצערי, אנו רואים שהוא לא מממש אחריות זו ובמקום לשמור על כדור הארץ, הוא הרבה פעמים נוקט צעדים הרסניים כלפיו. זאת מכיוון שהוא עדיין שקוע במצב תודעה של הישרדות, ובכך במקרים רבים יוצר נזק רב יותר מהבהמה.
מעבר לאותה מודעות, על פי משולש, האדם מיוחד בדרכו בדיוק כמו שכל בעל חיים אחר מיוחד בדרכו. ההיבט הייחודי של האדם מתבטא, בין השאר, בדיבור משוכלל, לעומת הצב לדוגמה שהייחודיות שלו מתבטאת בשריון או דג שהייחודיות שלו מתבטאת בסנפירים.
דבר נוסף משמעותי מאוד הוא שעל פי משולש, אין נשמה נפרדת לאדם ביחס לחיה, ויתרה מכך לאדם אחד מול אדם אחר. ידיעה זו הוכחתי במשולש לפרטי פרטים, וכאן בקהלת שמחתי לגלות שכתיבתו בהלימה לגילוי זה באומרו: "ורוח אחד לכל".
אין זה המקום לפרט כל הוכחה מוצקה שלי בעניין זה, אך לצורך הפסוק אתייחס לעניין זה על קצה המזלג. על פי משולש, המציאות מורכבת מספקטרום של רבדים הנעים בין רוח לחומר. החומר מפוצל, אבל ממד הרוח הוא אחדותי ולא ניתן להפרדה. זהו אחד מהיסודות להבנה כי לא יכול להיות לאדם כזה או אחר חלק של רוח אשר נפרד מרוח של אובייקט אחר.
ושוב, אין מטרת ספר זה להוכיח כי אין נשמה נפרדת לכל אדם ואדם, אבל היה חשוב לי להניח זאת כאן. כאמור, במשולש אני מפרט ומוכיח זאת לוגית ומתמטית לפרטי פרטים.
אז מה כן יש? המשכיות המקושרת למעבר, הנובע מהפריות של זרעים וביציות. היבט זה מסביר את כלל התופעות של הטוענים לגלגול נשמות, כמו אנשים שלכאורה זוכרים "גלגולים קודמים", או ילד שנולד עם ידיעת שפה זרה.
בהקשר זה הדבר גם מחזק את הידיעה שאין באמת משמעות לקיום עצמו. האדם יכול לשקוע בייאוש ובדיכאון בעקבות זאת, אבל דווקא מתוך מקום זה על האדם להבין שחיים פעם אחת, ולא ברמה קלישאתית אלא כאמת, ועליו למצות את חייו כדי להיות מאושר. כיצד יעשה זאת? שוב, על פי משולש, יתקרב לחוכמת האור ויחיה מתוכה.
ובהקשר זה אזכיר שוב כי למרות שבחיים עצמם, קרי, ב"חשבון הגדול", אין משמעות, בתוך החיים, קרי, ב"חשבון הקטן", יש העדפות אשר יכולות להכריע אם האדם יחיה את חייו בסבל או באושר.
לסיום, על אף האמור לעיל, חשוב להדגיש כי באותו "חשבון קטן", כאשר אדם חי את חייו באופן מיטיב, יש לו השפעה מיטיבה גם על האנושות בכללותה.
{כ} הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר:
בפסוק זה קהלת שוב מדגיש את עניין המחזוריות, גם של החיים עצמם וגם של כלל היצורים החיים, בלי שום עליונות לאדם, ועניין זה חשוב כדי לרפא את האגו של האדם. ריפוי זה, כאמור, עוזר לאזן את האדם כיוון שעוזר לשחרר את החסימות שלו ולעבור לחיות מלב פתוח יותר, קרי, ממקום מאוזן יותר.
בהקשר זה אזכיר כי איזון מבטא מצב של זרימה בין קבלה לנתינה, וכאשר ממוססים את האגו השקוע בקבלה אנוכית, מקרבים את האדם להיותו צינור המאפשר לאור לזרום בתוכו.
בנוסף, יש כאן רמיזה למחזוריות חיי האדם כפי שתואר בספר בראשית, פרק ג', פסוק י"ט: "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". ואדגיש בהקשר זה כי גם פסוק זה מחזק את הידיעה העמוקה שאין גלגול נשמות.
לסיום, אשתף בהקשר זה קטע מתוך אחד הספרים הקודמים שלי:
אם הצלחתם לעבור את תהליך הלידה תצליחו לעבור את תהליך המוות
תהליכי הלידה והמוות הנם תהליכים שהוגדרו על ידי האדם, אולם מעבר להם ישנו מרחב הווייתי שמעולם לא נולד ומעולם לא מת, זהו מרחב אינסופי שבו מתרחשות כלל התופעות באשר הן. כל תופעה נוצרת מאותו מרחב, מתרחשת, שוקעת ומשנה את צורתה לתופעה אחרת. וכך גם מחזור חייכם, אם תרצו בכך ואם לא.
כאשר אתם חיים ללא פחד מהמוות, אתם ממוססים את האגו הנאחז רק בחיים, אגו הנובע מאי-ידיעת טבעה של המציאות שבה החיים והמוות הם חלק בלתי נפרד מההתרחשות הקיומית, והם אינם נפרדים זה מזה לעולם. זכרו, בלי חיים אין מוות ובלי מוות לא יתאפשרו חיים.
עצרו לרגע לדמיין את תהליך המוות העתידי של גופכם. תחילה דמיינו את ההלוויה שלכם ואת עצמכם שוכבים כמה מטרים מתחת לאדמה. שהו עם תחושה זו מספר רגעים. לאחר מכן צאו מתוך עיניכם, עלו בדמיונכם מעל האדמה והתבוננו על הלווייתכם מלמעלה. הבחינו כיצד האנשים האהובים בחייכם נזכרים בכם, סופדים לכם ועוזבים אט אט את מקום קבורתכם. כעת רדו בעדינות מטה, המשיכו דרך עיניכם וחזרו לשכון בגופכם. שהו עם ההתרחשות שקורית שם במעמקי האדמה. הריחו את אותה אדמה וחושו את מגע עורכם עם גרגיריה. התרחשו בסבלנות עם תהליך התפרקות גופכם, העור, השרירים והרקמות העדינות יותר. זכרו כי במעמקי כל התהליכים הללו שוכן טבעה האמיתי של הווייתכם שאינה נולדה ואינה מתה. היא רק משנה את צורת התרחשותה. הנה כעת היא נפרדת מצורת גופכם, וברגע הבא היא תלבש צורה אחרת בדמות תולעים, חיידקים ושאר בעלי החיים, אשר גם הם בבוא היום יעברו את אותו התהליך ויהפכו למזונם של אחרים. שהו בשלווה עם התרחשות זו והודו על כך שזכיתם לקחת חלק בחגיגה האינסופית של הקיום.
{כא} מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ:
פסוק זה מחזק פסוקים קודמים, והוא בנוי בצורה של שאלה רטורית: מי באמת יודע אם רוח האדם עולה למעלה ורוח הבהמה יורדת למטה? קרי, אין באמת מישהו שיודע מה קורה עם רוח האדם והבהמה לאחר המוות, וזה רמז נוסף לכך שגורלם זהה.
אם כן, זהו פסוק משלים לפסוקים קודמים, ומחזק את מהות המסר של קהלת: יש מחזור חיים בודד לכל אדם, ועליו למצותם בצורה המיטיבה ביותר. כיצד? התשובה בפסוק הבא שמסיים את הפרק.
מאמר זה הינו מתוך הספר סוד האושר של קהלת.
לרכישת הספר בהטבת השקה ייחודית לחצו כאן >>
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו תוכן מפיל אסימונים בתחומי הריפוי והצמיחה האישית
מדובר על שיחה שאורכת מספר דקות שבה אני מגלה לך:
