מאמר זה הינו מתוך הספר סוד האושר של קהלת.
לרכישת הספר בהטבת השקה ייחודית לחצו כאן >>
ההוכחה שהכל הבל
בקבוצת פסוקים זו קהלת מספק ארבע הוכחות לכך שברמת המאקרו הכול הבל, בהקשר של ארעי וחוזר על עצמו. פסוקים אלו בחרתי להציג כמשל שאותו כיניתי "משל ארבעת היסודות הפותח". יסודות אלו, כאמור, ישמשו את קהלת גם לסגירת ספרו במשל שכיניתי "משל ארבעת היסודות הסוגר" בפרקים י"א ו־י"ב כפי שיורחב בהמשך.
כאן במשל הראשון קהלת דואג למצק בלבם של הקוראים את הידיעה העמוקה שזו נקודת ההתחלה, שממנה יוצאים למסע לעבר האושר. על פי משולש, האמת היא זו המשחררת את האדם מכבלי האגו ומחסימותיו, וזאת בהלימה למסר של קהלת שמבקש שנתחבר אל האמת דרך הפסוקים הבאים בפרט, והמסרים שלו בכלל.
{ד} דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת:
ההוכחה הראשונה היא בהקשר של האדם על פני האדמה. הדורות מתחלפים והארץ נשארת. קהלת רומז כאן על התנועה המחזורית בין הקטבים של המציאות, שזו תנועה שעל פיה פועל היקום, כלומר כל מה שקיים פועל בתנועה מחזורית בין קוטב אחד לאחר, ולאדם אין יכולת לשנות זאת.
זהו שוב חיזוק לחוק הארעיות, שבמסגרתו הכול נמצא בתנועה ובזרימה. אוסיף בהקשר זה כי זהו חוק חשוב מאוד בחיי האדם בכלל, ובעולם הריפוי בפרט, כפי שאפרט בהמשך.
ובהקשר רחב יותר, "והארץ לעולם עמדת" במובן של יציבות הקיום הנובעת מהתנועתיות הבלתי פוסקת בו.
דוגמה יפה לכך היא גוף האדם, שיציבותו נובעת מהתנועתיות שלו. הרי חִשבו לרגע, כאשר הזרימה בגוף מופסקת, הוא מאבד את יציבותו ומת. כלומר, דווקא התנועה שבגוף היא זו המאפשרת את יציבותו. אז "והארץ לעולם עמדת" מבטא יציבות ולא קביעות. שום דבר אינו קבוע, הכול בזרימה, והיא זו המאפשרת את הקיום.
השיעור כאן לאדם הוא להיות בזרימה ולשחרר את כלל התקיעויות שהצטברו בתוכו לאורך חייו. אציין בהקשר זה כי באמצעות משולש ושיטות הטיפול הנובעות ממנו, ניתן להעמיק בחשיפת אותן תקיעויות ולרפאן.
בנוסף, יש כאן מסר לאדם לבדוק במה הוא משקיע את זמנו. האם במרוץ העכברים הבלתי ניתן לפתרון של העולם הגשמי או בשינוי השקפתו ובמעבר לחיים המאזנים בין עולמו הגשמי לעולמו הרוחני, שזו גם מהות משולש ואחת מהפרשנויות לשם משולש, כפי שתואר במבוא.
עוד בהקשר זה, כשמבינים שהכול בתנועה, זה משחרר אותנו מהמשוואה השגויה שרק מה שקבוע לכאורה הוא בעל ערך, כמו נכס מסוים, ואז במקום העדין הזה מתאפשר לנו להתמקד ברגע הזה, לחוות אותו במלוא הדרו וליהנות ממנו, בלי קשר לעד כמה הוא ארעי.
עוד בהקשר זה ובאשר למילה "עמלו" מפסוק ג', האדם עמל על פירותיו, והדור הבא משתמש בהם, קרי, הוא יכול ליהנות מפירות עמלו רק עד המוות, ולאחריו אחרים ייהנו מהם, רמיזה לכך שהאושר אינו נמצא רק בפירות העמל.
וברמה העמוקה יותר, "והארץ לעולם עמדת", במובן של נצחיות האור, קרי, דברים נולדים ומתים במציאות, אבל האור לעולם עומד, קרי, ממשיך להתרחש, כי הוא מבטא את טבעה של המציאות עצמה. ובהתאם, המסר לאדם הוא לחיות את חייו מתוך ידיעת האור, בבחינת "אנוכי א-ד-ו-נ-י אלוהיך", רמיזה לכך שהחיבור של האדם לאותו אור החדור בכול הוא זה שיביא אותו לחיי אושר.
לסיום, חשוב לזכור כי מנקודת מבטו של הקיום עצמו, שום דבר לא חשוב כל כך כי הכול בתנועה מחזורית. אבל מבחינת האדם החי את חייו, הכול משמעותי כיוון שקיומו ארעי ומושפע מכל מה שקיים סביבו.
אשתף בהקשר זה קטע מתוך אחד הספרים הקודמים שלי:
הכול משמעותי, וכלום לא כזה חשוב
כאשר משקיפים על כדור הארץ מלמעלה, עולה תחושה כי כל התרחשות היא חסרת תכלית. עם זאת, כאשר מתבוננים על חיי היומיום, חשים כי כל דבר שקורה בחייכם משפיע על חוויית המציאות שלכם, החל מעקיצת יתוש קלה ועד פרידה מאדם קרוב.
חשוב לזכור כי כל החוויות, התפיסות, המחשבות והרגשות שלכם באים והולכים ואינם מי שאתם באמת. כולם מתרחשים בחלל התודעה שמבטא את ההוויה הנצחית העמוקה שהיא אתם. כאשר אתם מבינים ידיעה זו לעומק, אתם עוברים לחיות ממקום שבו כל מה שקורה מהווה חלק מחייכם, אבל אינו שולט בכם. וזו התרחשות ממקום של הארה.
בחרו לא לקחת את חייכם כל כך ברצינות, כי אם תעשו זאת תוציאו מהם את טעמם. זכרו כי חייכם, וחוויית המציאות שלכם, כמו כל תופעה אחרת, נוצרים, מתרחשים, שוקעים ומחליפים צורה. וזהו. במעמקי כל אלו אתם הוויה טהורה המתבטאת בגוף אנושי, וכל שנותר לכם הוא לחוות אותה דרך מסע החיים הייחודי שלכם. בידיעה עמוקה זו יש בידיכם שתי אפשרויות כיצד לחיות, לשקוע בדיכאון ובחשש מכך שזמנכם בעולם קצוב או לחגוג את החיים ולחוות אותם במלוא עוצמתם מתוך אותה הוויה נצחית. כאשר אתם בוחרים באפשרות השנייה, כל דבר שאתם עושים הוא משמעותי, אבל אתם משתחררים ממסע כובל בין חיים למוות ועוברים להתרחש מלב פתוח לרווחה.
{ה} וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם:
הוכחה שנייה, יש מחזוריות גם בשמש. היא עולה ומאירה, שוקעת וזורחת שוב, וכך קורה יום אחרי יום. בנוסף, כדאי לשים לב כי קהלת משתמש כאן בלשון זכר בהקשר של השמש.
ובהקשר רחב יותר, זריחת השמש מסמלת גם תקווה של האדם שיהיה טוב תמיד, אבל העולם דואלי ונע בין קטבים. והנמשל זה התודעה של האדם שנעה בדואלית של טוב ורע. בהקשר זה אציין כבר עכשיו כי חוכמת האור, כפי שיורחב בהמשך, שוכנת מעבר לטוב ולרע.
{ו} הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ:
הוכחה שלישית, יש מחזוריות גם ברוחות השמים.
בהקשר של השימוש הראשוני שקהלת עושה במילה "רוח" ארחיב כי על פי משולש, למילה זו מספר משמעויות לאורך ספרו של קהלת כדלהלן:
המשמעות הראשונה היא תנועה של אוויר בכיוון מסוים, קרי, תופעת טבע. לדוגמה, רוח הזורמת ממזרח למערב. משמעות זו רלוונטית, כאמור, לפסוק זה.
המשמעות השנייה היא משמעות המקבילה לפרשנות השנייה של המילה "הבל", קרי, דבר אשר אינו מקדם את האדם לעבר חיי אושר. לדוגמה, השימוש בביטוי "רעות רוח" בפרק זה בפסוק י"ד.
המשמעות השלישית היא במובן של הממד הרוחני בטבעה של המציאות, המורכבת מספקטרום של רוח וחומר ברמות צפיפות שונות. לדוגמה, השימוש במילים "ורוח אחד לכול" בפרק ג', פסוק י"ט.
{ז} כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת:
הוכחה רביעית, יש מחזוריות גם בים ובנהרות. יש כאן מעין פרדוקס, שכן אם כל הנחלים זורמים לים, הים היה צריך להתמלא, אבל הוא לא מתמלא, מדוע? כי יש מחזוריות. המים מתאדים, יורדים כגשם, נקווים במקורות מים וחוזר חלילה.
לסיכום קבוצת פסוקי הוכחות זו, שכיניתי "משל ארבעת היסודות הפותח", כדאי לשים לב שארבע ההוכחות הללו מבטאות את ארבעת היסודות: אדמה, אש, אוויר ומים, וגם משקפות את ששת כיווני הממד הגשמי של המציאות, בדומה לקובייה בעלת שש פאות.
דור הולך ודור בא – במובן של תנועה מלמטה למעלה, בבחינת כל דבר שמתכלה חוזר אל האור ועובר להתקיים כמשהו חדש, השמש – נעה ממזרח למערב, הרוח – "הלך אל דרום וסובב אל צפון", וכל הנחלים זורמים אל הים – המבטאים תנועה מלמעלה למטה.
כלומר, קהלת בא להוכיח כאן שבכל פינה שנהפוך תחת השמש, נגלה שהכול ארעי ומחזורי. חשוב להדגיש כבר עכשיו כי על פניו נראה שמדובר בתהליכים מונוטוניים ומייאשים, ואולם בהסתכלות עמוקה יותר, פסוקים אלו באים לתאר את הסדר המופתי של הטבע במלוא הדרו. כמה נפלא.
עוד בהקשר זה, כדאי לשים לב כי בכל פסוקי ההוכחה הללו יש רמיזה לתנועת האור בעולם כצינור, אותו צינור המבטא את מצב ההארה של האדם. לדוגמה, הנחלים המבטאים צינור שמתקיימת בו זרימה מתמדת, וזאת בדומה לאדם מאוזן המבטא צינור של קבלה ונתינה.
וברמה עמוקה יותר, משל זה מבטא את כלל רכיבי האדם בבחינת: גוף־נפש־רוח באופן הבא: יסוד האדמה מבטא את הגוף החומרי, יסודות האש והמים מבטאים את נפש האדם, ויסוד האוויר מבטא את הממד הרוחני של האדם.
נמשלים אלו מקבלים ביטוי גם לאורך הפרקים עצמם, כאמצעים להעברת המסרים השונים של קהלת. לדוגמה, כבר בפסוק הבא ניתן לראות כי כשם ש"והים איננו מלא", כך "לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע", קרי, הנפש לא תסופק מחיים הממוקדים רק בממד הגשמי.
דוגמה נוספת לכך ניתן למצוא בפרק ו', פסוק ז': "כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא".
עוד דוגמה מצד הרוח ניתן למצוא בפרק ג', פסוק כ"א: "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ", במובן של הממד הרוחני של האדם.
ולסיום, אציין שוב כי נפגוש את אותם יסודות, בסדר הופכי, בפרקי הסיום י"א ו־י"ב, במשל שאותו כיניתי "משל ארבעת היסודות הסוגר".
ובהקשר זה אדגיש כבר עכשיו כי היסודות בשני המשלים הם אותם יסודות, ואולם השימוש בהם שונה לחלוטין ומבטא את ההתמרה התודעתית שקהלת עבר לאורך מסעו מאגו לאור, התמרה אשר משתקפת, בין השאר, בהצגת העובדות על אודות פעולת האור בעולם בתחילת המסע אל מול ההנחיות כיצד לחיות מתוך חוכמת האור בסיום המסע.
מאמר זה הינו מתוך הספר סוד האושר של קהלת.
לרכישת הספר בהטבת השקה ייחודית לחצו כאן >>
